פסק-דין בתיק עש"א 32149-06-11

בפניי ערעור על פי חוק שקים ללא כיסוי אשר הגישה המערערת בבקשתה לגריעת שקים באופן שתבוטל הגבלתה בנסיבות מחמירות על פי חוק שקים ללא כיסוי. 

למרבה הצער וכפי שלמדתי על העובדות שאינן במחלוקת, תמצית העובדות במקרה שלפניי מזמינה את יישום המשפט "הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

המערערת, ניהלה בעבר חשבון בנק עם אביה הקשיש בסניף אחר בבנק אחר, בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף הקריה, בקרבת אזור מגורי האב הקשיש.

בתאריך 29.12.06 נקלע החשבון המשותף של האב הקשיש שלימים הוכרז כחסוי ובתו להגבלה על פי חוק שקים ללא כיסוי. 

כפי שלמדתי מטיעוני ב"כ הצדדים ההגבלה הראשונה ארעה כנראה בנסיבות זהות בהן לטענת הבת שבשלב זה לא נסתרה, נהג אביה למשוך שקים ללא כיסוי. אלא שהמשיכה כאמור הייתה מחשבון משותף לאב ולבת. על רקע זה הוגבלה גם הבת - המערערת שלפניי על פי חוק שקים ללא כיסוי.

המערערת, כנראה על מנת לאפשר לאביה ניהול אורח חיים ותקין ככל האפשר פתחה ביחד עם אביה חשבון אצל הבנק המשיב.  ברם; במקום להזהר ולנקוט משנה זהירות באופן שלא תאפשר משיכת שקים ע"י האב שכבר בטרם הוכרז כחסוי היה ברור עוד בשנת 2006 כי הוא נוהג למשוך שקים ללא כיסוי, המשיכה ואפשרה לו זאת בפתיחת החשבון השני, במובן שחתימתו בלבד חייבה את החשבון המשותף.

בערעור שלפניי, באיחור של 6 חודשים ביחס למועד הנקוב בדין, טוענת המערערת על לא עוול בכפה, לאמור אביה, שהוכרז כחסוי במרץ 2011 הוא זה שמשך את השקים, הוא שלא דאג לכיסוי לשקים בנסיבות אלה אין להחמיר עמה. 

בשלב ראשון מתחייב הדיון ומתחייבת ההחלטה בהתייחס לטענת המשיב כי הערעור הוגש באיחור. 

המועד להגשת הערעור נקוב בדין - תקנות שקים ללא כיסוי (סדרי דין), וחוק שקים ללא כיסוי.

על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, משנקבע מועד בחיקוק, יש להצביע על טעם מיוחד להארכת מועד מבוקשת או להגשת הבקשה באיחור. 

הפכתי והפכתי בערעור שהגישה המבקשת וטענתה העיקרית היא כי אינה מיוצגת, כי לכשקיבלה את הודעת ההגבלה, פעלה כפי שהבינה - פנתה לבנק ישראל, פנתה לבימ"ש לענייני משפחה לצורך הכרזת אביה כחסוי. 

אינני רואה בנימוקים אלה בבחינת טעם מיוחד.

הליכים על פי חוק שקים ללא כיסוי אינם זרים למערערת! אין מדובר במקרה ראשון! גם אם אשקול לקולא את פרק הזמן עד להגשת הבקשה למינוי אפוט' או עד להכרזת הקשיש כחסוי, הרי שגם למין ההכרזה חלפו 3 חודשים נוספים עד אשר הוגש הערעור ורק ביום 20.6.11.

לא מצאתי טעם מיוחד לשיהוי בוטה זה. ולא זאת אף זאת, מהתנהלות המערערת כפי שתיארתי לעיל, אני מסיקה כי היא מעדיפה את עניינה שלה, את מעמדה כמוגבלת בנסיבות חמורות לפי חוק שקים ללא כיסוי והרצון להמנע מהגבלה כאמור על האינטרס הציבורי, לאמור, האינטרס של הציבור שאוחז ואחז בשקים שמשך אביה למעשה למין שנת 2006 ואילך וכל זאת ללא כיסוי. 

בנסיבות אלה, דין הערעור להדחות ואשר הוגש באיחור וללא טעם מיוחד ולהבנתי, גם ללא עילת גריעה ראויה ואשר בהחלט נוכחתי כי המערערת, הגם שהוסבר לה חד משמעית ע"י ס. מנהל סניף המשיב כי על מנת להמנע ממשיכת שקים ע"י האב הקשיש - ללא כיסוי, יש לשנות את אופן החתימה בחשבון, מצאה לנכון להעדיף אם את נוחותה או שמא את כבודו של האב על האינטרס הכלכלי הציבורי. 

התוצאה היא שדוחה את הערעור.

מחייבת את המערערת בהוצאות המשיב, בסך של 1,160 ש"ח.

הפיקדון שהפקידה המערערת, יועבר ע"י הגזברות לב"כ המשיב ע"ח ההוצאות שנפסקו היום.

<#5#>